(שווה לכל אחד לקרוא את זה)
כנראה כבר נתקלתם במחקר האחרון של MIT שמצא כי שימוש בכלי AI למשימות כתיבה פוגע בתפקוד הקוגניטיבי.
בעיניי, זה לגמרי הגיוני: כל מה שאתה לא משתמש בו – מתנוון.
במובן הרחב, רוב השימושים האישיים ב-AI הם סוג של מיקור חוץ לחשיבה. במקום להפעיל את המוח, אתה פשוט לוחץ על כפתור, וה-AI עושה את העבודה בשבילך.
כשהדבר נוגע למשימות פשוטות או טכניות – זה בסדר גמור. זה אפילו מאפשר לך להתמקד במה שבאמת חשוב.
אבל מה קורה כשההעברה הזו מחלחלת לאט לאט גם לחשיבה הכללית שלנו?
כדי להמחיש, יש סיפור ידוע על הפיזיקאי מקס פלאנק והנהג שלו:
לאחר שזכה בפרס נובל, פלאנק יצא למסע הרצאות ברחבי המדינה. הנהג שלו, ששמע את אותה הרצאה שוב ושוב, ידע אותה בעל-פה.
בצחוק, הוא שאל את פלאנק אם יוכל להרצות במקומו בהרצאה האחרונה. להפתעתו – פלאנק הסכים.
הנהג לבש חליפה ועניבה, ונתן את ההרצאה מילה במילה – בצורה מושלמת.
אבל בסוף, אחד המשתתפים שאל שאלה פשוטה – והוא נתקע.
בחוכמה, השיב הנהג:
“השאלה הזו כל כך פשוטה, שאני אתן לנהג שלי לענות עליה” – והצביע על פלאנק שישב מאחור, בכובע של הנהג.
הסיפור אמנם מוגזם, אך יש בו לקח עמוק:
יש שני סוגי ידע:
1. ידע אמיתי
2. ידע של נהג
ידע אמיתי הוא עמוק, גמיש ודינמי. אפשר להשתמש בו בדרכים רבות, כי הוא נבנה מתוך הבנה עמוקה, לא שינון. הוא נרכש דרך שעות של תרגול ועבודה אמיתית.
ידע של נהג הוא שטחי. הוא נועד "להישמע חכם" במסיבה או לעבור מבחן פשוט – אך קורס כששואלים שאלות קשות.
יש פער עצום בין לדעת באמת לבין לדבר כאילו אתה יודע.
החשש שלי מה-AI הוא שככל שנמשיך לנווט למודלים עוד ועוד מחשבה כללית – הידע האמיתי יתנוון. נהפוך לדור של בעלי ידע של נהגים.
והרבה מהבעיות בעולם נובעות בדיוק מזה: אנשים עם ידע של נהגים שמתחזים לבעלי ידע אמיתי.
לדעתי, הבינה המלאכותית רק תזרז את התופעה הזו בקצב מבהיל.
